top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תפרופ' ניב אחיטוב

בדרך לחורבן בית שלישי

המאמר פורסם בעיתון הארץ בדצמבר 2020. הוא נהיה יותר אקטואלי מיום ליום.

 


"דמוקרטיות אינן מתמוטטות בקול תרועה, אלא בדממה, על-ידי החלשות מתמשכת של מוסדותיהן, ובמיוחד של שומרי הסף, מערכת המשפט והתקשורת והתרופפות הנורמות הפוליטיות." בנג'מין האט, "מות הדמוקרטיות".



הורינו וסבינו, אשר הקימו את מדינת ישראל בשנת 1948, ראו בעיני רוחם מדינה דמוקרטית ויהודית, אשר פועלת על פי ערכים דמוקרטיים כפי שהשתרשו במדינות העולם המערבי במהלך המאות ה-19 וה-20. כך גם מעיד הנוסח של מגילת העצמאות: "מדינת ישראל ... תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; ... ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."

ברוח דברים אלו התקיימו מאז הקמת המדינה בחירות לכנסת והתחלפו ממשלות, ולא היה מישהו שפקפק בכך שדמוקרטיה הינה דרך השלטון הבלעדית והנאותה למדינת ישראל. במלים אחרות, עם ישראל הקים לעצמו בית שלישי, בעקבות שני הבתים שחרבו לפני אלפי שנים. הבית הזה לא מצא את ביטויו בדמות מקדש לפולחן דתי אלא בית שלישי סימלי שהוקם על פי חזונו של הרצל בספרו "אלטנוילנד" - מדינה לכל דבר ועניין אשר מקיימת את הלכות הדמוקרטיה בקפדנות.


דמוקרטיות יכולות לסיים את חייהן בשני אופנים: על ידי מהפכה אלימה, או בחיסול הדרגתי. הדוגמאות למהפכה הינן רבות: לנין והבולשביקים ברוסיה, חומייני באירן, קסטרו בקובה, שלטון הקולונלים ביוון, ועוד רבות אחרות. למהפכה יש חסרונות רבים, רבים מאד אפילו, באשר היא מפילה לרוב ממשלות לגיטימיות ופוגעת בזכויות האזרח. אבל יש לה יתרון אחד, אולי אחד ויחיד -- היא ברורה וחדה, כללי המשחק ידועים ומשכה קצר, יחסית: או שניצחת או שהפסדת (כדוגמא לכישלון של מהפכה, ראו את ההתגברות של ילצין על ניסיון המהפכה ברוסיה, או את ההיחלצות של ארדואן).

הדרך השניה "לחסל" משטר דמוקרטי היא באמצעות תהליך הדרגתי. המתנגדים לשלטון הדמוקרטי מקעקעים את יסודותיו מבפנים, תוך כדי ניצול כללי הדמוקרטיה (וחולשותיה) לצורך זירוז דעיכתה עד לאובדנה הסופי.

הונגריה של ימינו נמצאת באמצע תהליך דומה של אובדן הדמוקרטיה וחיסול כוחו של הפרלמנט (בטענה של המלחמה בקורונה). פולין קרובה לכך, לאחר פגיעה חמורה בעצמאות המערכת המשפטית. דוגמאות נוספות של תהליך הדרגתי כוללות את יוליוס קיסר, נפוליאון, פוטין, ארדואן ואחרים.


קיימות גם דוגמאות לשילוב שתי השיטות: ניצול של ההליך הדמוקרטי לצורך הפיכה אנטי-דמוקרטית. המוכרת ביותר היא כמובן המפלגה הנאצית בראשות היטלר, שעלתה לשלטון בשנת 1933 באמצעות בחירות דמוקרטיות ובניית קואליציה עם מספר מפלגות ימין, ותוך מספר חודשים חרב כל הבניין הדמוקרטי וגרמניה הפכה לדיקטטורה. דוגמא נוספת היא המפלגה הפאשיסטית באיטליה, שעלתה לשלטון לאחר שמוסוליני מונה כדין לכהונת ראש ממשלה על ידי המלך ויטוריו עמנואלה השלישי באוקטובר 1922, והרכיב קואליציה עם מספר מפלגות ימין. רק ביוני 1924, לאחר רצח מנהיג המפלגה הסוציאליסטית בידי שליחיו של מוסוליני, הפכה איטליה לדיקטטורה בפועל עד לשחרורה בידי בנות הברית.


הבה נחזור לארצנו ונסקור בקצרה שני ארועים קרדינליים שהם התורמים העיקריים להידרדרות הדמוקרטיה בישראל. הראשון שבהם הוא רצח יצחק רבין. ראש ממשלה שעלה לשלטון בצורה לגיטימית נרצח. בטרם הרצח, ההסתה נגדו גאתה והתגברה, אך הדמוקרטיה, בשם חופש הדיבור, הגיבה במחאה קלושה, עצורה ומהוססת. נוצרה נורמה שמותר להגיד ולעשות הכל: בן מוות, פולסא דנורא, לוויה פיקטיבית, מדים של נאצי, ועוד. פרט למחאות רפות לא קרה כלום עד הרצח. לאחר הרצח נולד המונח "עשבים שוטים", מונח מכובס שמטרתו להתנער מכל המסיתים שקראו לחיסול רבין ומן הרוצח עצמו. בעקבות הרצח ומה שקדם לו, לא רק שהותרו כל מוסרות הלשון, אלא שבדיעבד, הרצח הוכיח עצמו ככלי אפקטיבי להחלפת שלטון ולניצחון של אידאולוגיה מסויימת על פני האחרת. בתחילה היה זה ניצחון של מנהיג ההסתה על חודו של קול, אך לאורך השנים הוא גבר והתקבע.


כיום נשמעים איומים דומים על היועץ המשפטי לממשלה, על שופטי בית המשפט העליון, על התובעת מהפרקליטות, על ה"סמולנים", ובכלל זה אפילו על משפחות שכולות. רצח רבין סלל את הדרך ללגיטימציה של הפקרות לשונית, התנהגותית, ולהפעלת אלימות במדינה, עד כדי קריאות לרצח נוסף ופגיעה באנשי שמאל ובערבים בשטחים. הקריאות הללו תבואנה לידי מימוש כל עוד מוסדות אכיפת החוק נרתעים מהפעלת יד כבדה על המסיתים. משטרה שהתרגלה לפעול בחוזק יד מול יוצאי אתיופיה או ערבים, כבר איננה מהססת לנקוט מדיניות דומה כלפי "סמולנים", כפי שראינו בעת מעצרו של תא"ל (מיל') השכל ושל כרמי גילון, וכפי שממשיכים לראות בתגובות אלימות של המשטרה כנגד מפגינים בבלפור ובמקומות אחרים. גם כאשר המשטרה איננה נוקטת באלימות, היא מנסה לשרת את גחמי השילטון על ידי עיכוב שיירות מחאה במחסומים, יצירת פקקי תנועה אינסופיים ואכיפה בררנית.


הארוע הקרדינלי השני התרחש לנגד עינינו בחודשים האחרונים: הקמת ממשלת "האחדות" של ביבי-גנץ והתהליך שהוביל אליה. גנץ, השיקוץ לשעבר של מקהלת הליכוד, הופך לשותף לגיטימי. לכאורה הכל נעשה לצורך התמודדות עם משבר הקורונה; עאלק. המטרה האמיתית ידועה לכל – הישרדות נתניהו. ביבי, הנאשם בעברות שחיתות, אשר רבים נשבעו שלא יכהנו תחתיו באותה ממשלה, הפך לראש ממשלה לגיטימי בעיני כחול לבן ובעיני פרורי המפלגה של בן גוריון ורבין. נעלם היושר, אזלה הנאמנות לערכים, חוסלה ה"אמת בפירסום" ועוד מעט גם לא תהיה דמוקרטיה. משרות הופכות לסחורה בשוק שאין כל קשר בינן לבין כישורים אמיתיים (למשל – שר הבריאות, השר לביטחון פנים, דירקטורים בחברות ממשלתיות לפי תורתו של השר אמסלם); קואליציה נחתמת תחת חשרת עבים של חוסר אמון בין השותפות; הוקם מנגנון מפלצתי שנועד למנוע הפרת הסכמים (מנגנון שנדון מראש לכישלון בהינתן הנוכלות של ראש הממשלה ועושי דברו); שרי ממשלה מתנהלים תחת המורא של הגשת כתבי אישום; נגד ראש הממשלה כבר הוגשו כתבי אישום; ממשלה שלא מתפקדת, איננה מגישה תקציב, ואשמה במחדלים אדירים בהתמודדות עם המגפה במישור הרפואי והכלכלי כאחד.


ומה הדרך להתגבר על כל "המכשולים" הללו: לשנות חוקי יסוד והפיכתם לחוכא ואטלולא; מתן הכשר לשב"כ לעקוב אחרי כל אזרח שחלה או שאולי היה בקירבת חולה קורונה, הכשר שלא מזדרז להיעלם; אגף מודיעין רשאי לשאוב מידע מרשות המיסים, ועוד. כל אלו תחת האיום הבלתי סביר במוראות המגיפה והצעדים הבלתי יעילים, אך הנוחים פוליטית, להגביל את חרויות הפרט (ע"ע סגר, עוצר לילה). אלו צעדים מרחיקי לכת בדרך לחיסול הדמוקרטיה. ומי שמעז לפצות פה ולצפצף (או "לצייץ" בשפת ימינו), מיד מאויים באלימות מילולית ופיזית על ידי הקיצונים בהנהגתו של הנסיך יאיר. האב של "הילד של המדינה" ושלוחיו חסרי המוסר מצפצפים על כללי הבידוד ומבשלים פרובוקציות להפצה ברשת. לשיא נוסף הגיעו כאשר ביטלו בשרירות לב ובחוצפה הצבעה שנערכה בכנסת. הרי לפניכם סוף הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל.


קשה לי נפשית לצטט פושע נאצי, אך מהדברים הבאים שנאמרו מפי הרמן גרינג במשפטי נירנברג חייבים ללמוד לקח: "את העם, בין אם יש או אין לו זכות הצבעה, תמיד אפשר להכריח לציית למנהיגיו. זה קל למדי. צריך רק להודיע לעם שהמולדת נמצאת תחת מתקפה ולהאשים את כל שוחרי השלום בכך שהם שונאים ומסכנים את המדינה. זה פועל בכל מדינה באותה המידה". ולצורך הבהרה – מתקפה לא חייבת להיות צבאית, היא יכולה גם להיות מגפת קורונה.

היסטוריון שיכתוב בעתיד את ההיסטוריה של הדמוקרטיה במדינת ישראל, יציין את רצח רבין ואת ההברזה של גנץ כשני אירועי המפתח בתהליך גסיסתה ההדרגתי של הדמוקרטיה במדינת ישראל, קרי, חורבן הבית השלישי.


ניב אחיטוב הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב; לשעבר סגן נשיא ומנכ"ל האוניברסיטה ודקאן הפקולטה לניהול. מחבר הספר "עולם ללא סודות".


מאת: פרופ' ניב אחיטוב

מוסד אקדמי: אוניברסיטת תל אביב

תחום המחקר שלי: ניהול

הדוא"ל שלי: ahituv@Tauex.tau.ac.il


コメント


bottom of page