top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תפרופ' משה חזן

זכויות כלכליות של נשים נשואות והתפתחות כלכלית

עודכן: 7 במרץ 2023

כיצד זכויות נשים השפיעו על הכלכלה?

 

“The Wedding,” 1855, by John Forrest.


במדינות בהן שיטת המשפט הנהוגה היא ה-common law, היתה נהוגה בעבר דוקטרינה משפטית בשם coverture. דוקטרינה זו הטילה מגבלות משפטיות וכלכליות דרקוניות על נשים נשואות. למעשה, מבחינת החוק, זוג נשוי היה ישות אחת, והישות הזו היתה הבעל. ביום נשואיה, רכושה של האשה הועבר אל בעלה. רכוש בצורה של נכסי דלא ניידי (נדל"ן) עבר לניהולו הבלעדי של הבעל, אך נותר על שמה של האשה. רכוש שאינו נדל"ן, כמו עדרים של בעלי חיים, תכשיטים, כסף וניירות ערך, הועבר לבעל לצמיתות והוא יכול היה לעשות בו כל שעולו ברוחו. נשים נשואות היו גם מנועות מלחתום על חוזים ובמידה ועבדו, הכנסתן היתה שייכת לבעל (Willians, 1947; Basch 1982). בתקופה שהשתרעה על פני כ-70 שנה, החל מ-1846, המדינות השונות של ארצות הברית העניקו לנשים נשואות זכויות כלכליות והשוו את מעמדן המשפטי לזה של גברים. גם אנגליה העניקה לנשים נשואות זכויות כלכליות שהשוו את מעמדן לזה של גברים ב-1871.


באופן תיאורטי ניתן לשער כי חוסר הסימטריה בין נדל"ן לבין רכוש שאינו נדל"ן, יצר תמריץ לנשים טרם נשואיהן, ובעיקר להוריהן שחסכו עבורן לצורך ירושה, לצבור רכוש בנדל"ן על חשבון רכוש אחר, וזאת על מנת שהרכוש יוותר על שמן לאחר נשואיהן. ברמה המצרפית, יתכן וזה גרם להשקעה עודפת בנכסי נדל"ן על חשבון נכסים פיננסים, ביחס לעולם שבו לנשים נשואות יש זכויות כלכליות כמו לגברים. אם אכן היתה צבירת חסר של נכסים פיננסים היא הקטינה את כמות האשראי במשק (הלוואות) וייקרה את מחירו (שער הריבית). לבסוף, כמות אשראי נמוכה במחיר גבוה בלמה את השינוי המבני של הכלכלה האמריקאית שבאותן השנים עברה תמורות של מעבר מכלכלה המבוססת על חקלאות לכלכלה המבוססת על תעשיה.


במחקרנו (Hazan at al 2019), בחנו את ההשפעה של מתן זכויות כלכליות לנשים על השערות תיאורטיות אלה בעזרת נתונים של המפקד האמריקאי מהשנים 1850-1920. בשני מפקדים, אלה של 1860 ושל 1870, המפקד האמריקאי שאל משקי בית על שווי רכושם, והקפיד לבקש ממשקי הבית להבחין בין שווי נכסי הנדל"ן שברשותם לבין שווי הרכוש האחר. הניתוח שלנו מראה כי משקי בית שהתגוררו במדינות שהעניקו זכויות כלכליות לנשים נשואות בין 1860 ל-1870, הגדילו את השיעור של הנכסים שאינם נדל"ן מתוך סך נכסיהם בכ-2 נקודות אחוז יותר ממשקי בית שהתגוררו במדינות שלא שינו את החוק ביחס לזכויות כלכליות של נשים בעשור זה. בנוסף מצאנו כי ההסתברות שמשקי בית יחזיקו רכוש שאינו נדל"ן גדלה בכ-2-3 נקודות אחוז בקרב משקי בית שהתגוררו במדינות שהעניקו זכויות כלכליות לנשים נשואות בעשור זה, שוב ביחס למשקי בית שהתגוררו במדינות שלא שינו את החוק ביחס לזכויות כלכליות של נשים בעשור זה. כדי לשכנע בממצאים, ערכנו ניתוח שמשווה רק את משקי הבית החיים במחוזות משני הצדדים של הגבול בין מדינות שהעניקו זכויות לנשים נשואות למדינות שלא שינו את המדיניות. ההנחה המובלעת היא שמחוזות צמודים משני צדדי גבול בין מדינות הם דומים מבחינה גיאוגרפית, תרבותית וכלכלית, ולכן ניתן לייחס את השינוי במבנה תיק הנכסים לשינוי החוקי ביחס לזכויותיהן הכלכליות של נשים נשואות. השוואה זו העלתה תוצאות איכותיות זהות, אך כמותיות גדולות יותר: החלק של תיק הנכסים שאינו נדל"ן גדל בכ-4-6 נקודות אחוז, ואילו ההסתברות להחזיק נכסים שאינם נדל"ן גדלה אף היא בכ-5-6 נקודות אחוז.


האם ההשפעה של השינוי בתיק הנכסים של משקי בית התרגמה לשינויים ברמה המצרפית? נתונים על שערי ריביות בתדירות שנתית בכל מדינה בארצות הברית אינם בנמצא. כדי להתגבר על כך, היסטוריונים כלכליים יצרו סדרות של התשואה של בנקים מפעילות האשראי שלהם לתקופה של 1878 ועד 1920 (Bodenhorn 1995). איור 1 מציג את התשואה הזו (להלן "הריבית"), כפונקציה של מספר השנים לפני ואחרי מתן זכויות כלכליות לנשים נשואות.[1],­[2] מהאיור ניתן לראות כי בשנים שלפני מתן זכויות כלכליות לנשים נשואות, שער הריבית היה די קבוע, ומייד עם מתן הזכויות הריבית ירדה, והיא הוסיפה לרדת עם חלוף הזמן. הניתוח הסטטיסטי שלנו, שהביא בחשבון גורמים נוספים שהיו עשויים היו להשפיע על הריבית, עקבי עם האיור.

בפרט, מצאנו שמתן זכויות לנשים נשואות הפחית את שיעור הריבית בכ-50-80 נקודות בסיס, כאשר הממוצע של הריביות היה כ-8% לשנה. ירידה בריבית, או במחיר האשראי, יכולה לנבוע מירידה בביקוש לאשראי, או מגידול בהיצע שלו. כדי לבחון שאלה זו, בדקנו מה קרה לפיקדונות הציבור ולסכומי ההלוואות שנתנו אותם בנקים. מצאנו שפיקדונות הציבור בבנקים והיקף ההלוואות שניתנו ע"י בנקים אלה גדלו באופן די משמעותי, ממצא שהוא עקבי עם גידול בהיצע האשראי. לאן תועל האשראי? מה היתה תרומתו למשק האמריקאי? בחלק האחרון של המאמר אנחנו מנתחים את התרומה של מתן זכויות כלכליות לנשים נשואות לשינוי המבני של הכלכלה האמריקאית. בין השנים 1850 ל-1920, שיעור הגברים שעבדו בסקטורים השונים של הכלכלה שאינם חקלאות עלה מ-45% ל-71%. הניתוח הסטטיסטי שלנו מראה כי מתן זכויות לנשים, דרך הגדלת האשראי והוזלתו, גרמו לגידול של שיעור התעסוקה בסקטורים שאינם חקלאות בכ-5-7 נקודות אחוז, או כ-20-25% מהגידול בתעסוקה שאינה בחקלאות. כדי לתמוך בהשערה שהמנוע לגידול זה הוא הגדלת האשראי והוזלתו, בחנו את הגידול בתעסוקה בתעשיה לפי עצימות ההון בשנת 1850. מצאנו שהגידול בתעסוקה של גברים בענפי תעשיה שהיא עתירת הון ב-1850 היה משמעותי יותר גדול ביחס לגידול בתעסוקת גברים בענפי תעשיה בהם היה שימוש נמוך בהון באופן יחסי.


הלקחים מהמחקר שלנו למציאות הישראלית ברורים. הבטחת זכויות קניין לכל חלקי האוכלוסיה היא בליבה של הכלכלה הקפיטליסטית וחיונית להקצאת מקורות יעילה במשק. שינוי המשטר המקודם בימים אלה באמצעות הכפפת הרשות השופטת לזו המבצעת, מאיים על זכויות הקניין של פרטים וחברות במשק. יתרה מכך, סביר כי הפגיעה בכלכלת ישראל תהיה קשה יותר מאשר במדינות כמו פולין והונגריה. כלכלות אלה מושתתות בעיקר על אימוץ טכנולוגיות, ולכן פגיעה בזכויות קניין היא בעלת השפעה פחותה יחסית על הכלכלה. לעומתן, הכלכלה הישראלית נמצאת בחזית הטכנולוגיה, וכלכלתה, המונעת על ידי ענף ההייטק, מושתתת על פיתוח טכנולוגיות חדשות. רגישותן של השקעות בפיתוח טכנולוגיות חדשות לזכויות קניין עלולה להוביל לפגיעה מהותית בכלכלה הישראלית.



הערות שוליים: [1] הערכים בציר האנכי הם הריבית במדינה בשנה הקלדרית הרלוונטית, בניכוי ממוצע הריבית בשנה הקלנדרית על פני המדינות השונות. למשל, הנקודה שמתאימה לניו-יורק בשנת 1878 מקבלת את הערך של הריבית בניו יורק ב-1878 וממנה מופחתת הריבית הממוצעת (על פני כל המדינות) בשנת 1878. [2] כל נקודה מתארת את הריבית במדינה מסוימת בשנה מסוימת, ביחס לשנה שבה ניתנו זכויות. למשל, ניו-יורק נתנה זכויות כלכליות לנשים נשואות ב-1860. כיוון שהנתונים מתחילים ב-1878, ערכי הציר האופקי של הנקודות של מדינת ניו-יורק הם 18 ויותר. דרום קרולינה, לעומתה, נתנה זכויות ב-1887, ולכן ערכי הציר האופקי של הנקודות של מדינת דרום קרולינה מתחילים ב-9-.

לקריאה נוספת:

  • Basch, Norma (1982). In the Eyes of the Law: Women, Marriage, and Property in Nineteenth Century New York (Cornell University Press, Ithaca).

  • Bodenhorn, Howard (1995). “A more perfect union: Regional interest rates in the united states, 1880-1960”, in Michael D. Bordo, and Richard Sylla, eds.: Anglo-American Financial Systems: Institutions and Markets in the Twentieth Century, pp. 415–453 (Irwin Professional Publishing, Burr Ridge).

  • Hazan, Moshe, and David Weiss, and Hosny Zoabi (2019). “Women’s Liberation as a Financial Innovation”, Journal of Finance, Vol. 74(6), pp. 2915-2956.

  • Williams, Glanville L. (1947). “The Legal Unity of Husband and Wife,” Modern Law Review, Vol. 10, pp. 16-31.



פרופסור משה חזן מבית הספר לכלכלה, עד לאחרונה חבר בועדה המוניטרית של בנק ישראל 2017-2023


מאת: פרופ' משה חזן

מוסד אקדמי: אוניברסיטת תל אביב

תחום המחקר שלי: מדעי החברה

הדוא"ל שלי: moshehaz@tauex.tau.ac.il


Comments


bottom of page