נקודת מבט נוספת לסקר שנערך עבור אתר "הזירה"
אחת האמיתות המוסכמות (truism) של תקופתנו היא שאנו חיים בעידן הפוסט-אמת. פוסט-אמת היא תרבות פוליטית שבה השיח הציבורי אינו מבוסס על עובדות אלא על פנייה לרגש ולדעות אישיות מעמד שאינו נחות מעובדות מדעיות. כתוצאה מכך, העמדה המסורתית, העומדת בלב שיטת המשטר הדמוקרטית, שלפיה תפיסות שונות מתחרות בשוק הרעיונות על דעת הקהל ולעובדות המוצגות בפני הציבור יש תפקיד מרכזי ביכולת לשכנע אותו לתמוך במדיניות ציבורית מסוימת – אינה תקיפה עוד. דעת הקהל, כך נטען, אינה מושפעת מן העובדות המוצגות להן, שכן אנשים ונשים המשתייכים לקבוצות אוכלוסייה שונות מקטלגים את העובדות באופן שעולה בקנה אחד עם תפיסת עולמם ועם העדפותיהם האישיות. מכאן שאין טעם בהשקעת כסף, זמן ומאמץ בניסיון לשכנע את הציבור באמצעות הצגת עובדות וטיעונים רציונליים, אלא יש לפנות לרגש הקמאי של אנשים וכך להניעם לפעולה. תהליך נוסף, הקשור אף הוא לעידן הפוסט-אמת, הוא ירידה במעמדם של המומחים. אם השיח הציבורי אינו מבוסס על עובדות וטענות רציונליות אינן מניעות אנשים לפעולה, אזי גם למומחיות אין חשיבות מיוחדת.
תפיסות אלה אינן יכולות להוות תכנית פעולה בעבור אקדמאים. האקדמיה מבוססת על חיפוש אחר האמת וניסיון לשכנע את הציבור בטעמים מדעיים ורציונליים. האמירה המפורסמת, המיוחסת לגלילאו גליליי, "ואף על פי כן נוע תנוע" מהווה את קריאת הקרב של עמדה זו. גליליי נאלץ לחזור בו מתפיסותיו המדעיות כי כדור הארץ סובב את השמש, בניגוד לדוקטרינה הכנסייתית ששלטה בכיפה באותה העת, שבה כדור הארץ הוא מרכז היקום. המשמעות של הביטוי היא שלמרות חזרתו בו, טענותיה של הכנסייה, כמו כל אמונה או דוקטרינה אחרת של בני האדם, לא יכולות לשנות את העובדה שכדור הארץ אכן סובב סביב השמש. חשוב להדגיש שבכך אין כדי לערער על התפיסה שלפיה "העובדות" שאנו מוצאים קשורות קשר הדוק במתודולוגיה של מציאתן, וההתקדמות המדעית מושגת באמצעות ערעור מתמיד על מוסכמות, ולכן אי אפשר לשקוט על השמרים ויש לבחון פעם אחר פעם את האמיתות שלפיהן אנו חיים.
אוניברסיטאות הן גופים ציבוריים וככאלה יש להן חובה כלפי הציבור. הנגשת ידע לציבור הרחב היא אחת הדרכים שבהן אקדמאים ממלאים את תפקידם הציבורי. ואכן, למן הרגע שבו הציגה הממשלה את ההפיכה המשטרית – המכונה על ידי הקואליציה בלשון נקייה (euphemism) "רפורמה משפטית" – התגייסה האקדמיה בכלל, והאקדמיה המשפטית בפרט, להציג בפני הציבור את העובדות ומשמעותן. באמצעות פרסום ניירות עמדה, הופעה בישיבות וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ראיונות בכלי התקשורת, ופרסומים במרשתת וברשתות החברתיות ניסו משפטנים ומשפטניות להסביר לציבור הרחב כיצד רכיבי הרפורמה השונים – שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, איסור על ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, ביקורת שיפוטית על חוקים רק בהרכב מלא של בית המשפט ובקונצנזוס או ברוב גדול, הענקת הכוח לכנסת להתגבר על פסילת חוקים על ידי בית המשפט (בשל פגיעה בזכויות יסוד מוגנות) ברוב של 61 חברי כנסת, ביטול עילת הסבירות, והפיכת הייעוץ המשפטי ללא עצמאי ובלתי מחייב – ובעיקר שילובם של כל רכיבים אלה יחד, משמעותם היא החלשתה של הרשות השופטת, פגיעה חמורה בהפרדת הרשויות ובדמוקרטיה וסכנה ממשית להפרת זכויות אדם ואזרח על ידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת (ששולטת בה), בלא שתהיה רשות שופטת עצמאית וחזקה שתוכל למנוע זאת.
תוצאות הסקר שנערך עבור אתר "הזירה", על ידי מכון ב.י. כהן באוניברסיטת תל אביב, הם מקור לאופטימיות זהירה בדבר יכולתה של האקדמיה להנגיש לציבור מידע משפטי מורכב, הדורש מומחיות, ואף להשפיע על דעת הקהל. הסקר מלמד על רוב גדול שמתנגד להפיכה המשטרית (41% מתנגדים לרפורמה לעומת 29% התומכים בה) וזאת בקרב אנשים ונשים שבחרו הן במפלגות הנמצאות באופוזיציה (39%) והן במפלגות המרכיבות את הקואליציה (38%).
כאשר נשאלו הנסקרים האם הם מבינים את רכיביה השונים של הרפורמה תשובותיהם היו מעודדות עבור מי שרק לפני כחודשיים, כאשר ההפיכה המשטרית יצאה לדרך, חשש שרק משפטנים שלהם מומחיות במשפט ציבורי יוכלו להבין את האופן שבו מושגים כגון פסקת ההתגברות, עילת הסבירות והרכב הוועדה לבחירת שופטים עשויים להשפיע על חייהם. הנסקרים נשאלו באיזו מידה הם מבינים את השינויים המוצעים במסגרת הרפורמה: ביחס לפסקת ההתגברות ענו 57% מן הנשאלים כי השינוי המוצע ברור להם. ביחס לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ענו כ-74% מן הנשאלים כי השינוי המוצע ברור להם. באשר לשינוי ביכולת בית המשפט לפסול חוקים ענו 75% מן הנשאלים כי הינוי המוצע ברור להם. באשר לשינוי בהגדרת תפקידם של היועצים המשפטיים ענו כ-58% מן הנשאלים כי השינוי המוצע ברור להם. וביחס לביטול עילת הסבירות ענו 47% מן הנשאלים כי השינוי המוצע ברור להם.
באשר למקורות שמהן שאב הציבור את הידע והבנה שלו את מרכיבי הרפורמה היו התשובות בעיקר התקשורת ואתרים שונים. אפשר לומר בזהירות הראויה (על אף שאין כל הוכחה לכך בסקר עצמו), כי הידע שהנגישה האקדמיה המשפטית – ובראשה פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, גוף בלתי פורמלי המאגד את מרבית חברי וחברות הסגל האקדמי בישראל העוסקים במשפט ציבורי – הפך למקור מידע מרכזי, אם באופן ישיר ואם בתיווך העיתונות ואושיות רשת, והביא להבנה רחבה בציבור של משמעות ההפיכה המשטרית והסכנות הטמונות בה, וזאת בניגוד לתפיסה הרווחת לפיה הציבור מקטלג כל מידע שהוא מקבל בהתאם לעמדה האידאולוגית והפוליטית שבה הוא אוחז.
חשוב להדגיש שמדובר בדיווח עצמי של הנשאלים ביחס לרמת ההבנה שלהם את רכיבי ההפיכה השלטונית. לא נבדקה השאלה האם הם אכן מבינים אותם. עם זאת, קיימות בסקר אינדיקציות לכך שהנשאלים אכן הבינו את הרפורמה ואת הסכנות הטמונות בה. כך עולה למשל מן התשובות לשאלה באיזה רוב צריכה להתקבל רפורמה רחבה ובאלו קבוצות תפגע הרפורמה המשפטית המוצעת. תוצאות הסקר מעוררות שאלות כגון מהם התנאים שבהן הציבור מוכן להקשיב למומחים? האם העניין הרב ברפורמה גרם לאנשים להתעמק בדברי המומחים או שמא העלאת המודעות לסכנות שברפורמה על ידי המומחים היא זו שגרמה לאנשים לגלות בה עניין ולהתעמק בה? ועוד. אך בראש ובראשונה התוצאות מעניקות זריקת עידוד לאנשי ונשות אקדמיה שמבקשים לעשות שימוש במומחיות שצברו על מנת להביא לשינוי פוליטי וחברתי.
מאת: פרופ' איסי רוזן צבי
מוסד אקדמי: אוניברסיטת תל אביב
תחום המחקר שלי: משפטים
הדוא"ל שלי: issirz@tauex.tau.ac.il