כך נבנה ונפתח את עצמנו גם במצבי חירום
המלחמה הזו תסתיים מתישהו. בעוד חודש, בעוד מספר חודשים, בעוד שנה. ומה אז? נצטרך ללמוד לבנות את עצמנו מחדש. יכול להיות שבעתיד הזה העבודה שלך, או הקריירה שחשבת שתהיה לך, לא תהיה רלוונטית. במצב חירום, קשה לחשוב על העתיד. אבל לפעמים, לדמיין את עצמנו בעולם נורמלי דווקא יכול לעזור. מה שכן, העולם העתידי הוא לא בדיוק נורמלי, או לא בדיוק דומה לזה שלנו. בעולם החדש, משרות רבות יהפכו ללא רלוונטיות, והצרכים של העובדים והמעסיקים - ישתנו.
אז איך מכינים את עצמנו לעולם כזה? כיוון שאף אחד מאתנו לא יכול לחזות את העתיד, העצה שלי היא: להיפתח לכמה שיותר תחומי עניין, מיומנויות, ותחביבים. בעבר, מבנה הלמידה המקובל היא של למידה האנכית" - כלומר תלמד לעשות דבר אחד בצורה הכי טובה שאתה יכול. גם החברה לא ראתה בעין יפה אנשים בינתחומיים - שלא נחשבים למומחים בתחום אחד ספציפי. אבל כל זה כבר משתנה.
דווקא הרחבת תחומי הלמידה וההתמחות והיכולת למצוא קשרים בלתי צפויים ביניהם הופכים לכלים חשובים. המחשבים תמיד יהיו טובים יותר מבני אדם בלמידה אנכית. היתרון שלנו, כנראה, יהיה דווקא היכולת לחשוב אחרת. ממציאים אינם חושבים 'מחוץ לקופסה', הם חושבים 'בין הקופסאות'. הם לוקחים תחומים שונים ומוצאים את הקשרים המעניינים והבלתי צפויים שנרקמים ביניהן. ולפעמים, ככל שה"קופסאות" רחוקות זו מזו, כך הקשרים הבלתי צפויים שנרקמים ביניהם מרשימים יותר.
לכן, הטיפ שלי לצעירים (וגם לאלו שפחות) – המשיכו קדימה, רכשו מיומנויות בלתי צפויות, למדו דברים שנראה שאין להם הרבה קשר לתחום ההתמחות שלכם, ומצאו את ההקשר המעניין לתחום שלכם. למדו שפות, למדו מוזיקה, התחילו תחביב חדש, למדו מיומנויות אישיות. נסו לחבר את התחומים השונים שבהם אתם מתעניינים, שם נמצא העתיד.
אני עשיתי זאת בעצמי. הייתי במשך שנים רבות פרופ' למיקרוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ולמרות שהפצירו בי להיות מרוכז רק במדע, פיתחתי קריירות מקבילות במוסיקה וספרות ילדים. ברגע שהרגשתי שעברתי את שיאי כמדען, יכולתי לצאת לפנסיה מוקדמת ולבחור במגוון אפשרויות. השנה, בגיל 71 הוצאתי ספר ילדים בשם "אמילי ראתה דלת", ואני מרגיש כמו אדם צעיר בתחילת דרכו!
ועוד דבר אחד: למידה של תחומים חדשים שומרת אותנו ערניים ודרוכים, שומרת על התשוקה שלנו ועל הגמישות המחשבתית - כל המיומנויות שנזדקק להן כדי לבנות את עצמנו ואת המדינה מחדש.
מאת: פרופ' מל רוזנברג, בי"ס לרפואה (אמריטוס), מיקרוביולוג, מרצה על מוזיקה פופולרית, וסופר ילדים.